אלנה

אלנה, יועצת רוחנית מתנדבת של סיינטולוגיה, שחזרה לאחרונה מהאיטי לביתה שבארצות הברית, מספרת על החוויות שעברה כשעבדה במשמרת לילה ביחידת הטיפול הנמרץ בבית החולים.

"היתה שם אשה זקנה שהיתה כל-כך רזה שיכולת לספור את העצמות שלה. כנראה שהיתה במצב לא טוב כבר לפני רעידת האדמה, ולמרות שלא היה משהו לא בסדר איתה מבחינה רפואית, הרופא החליט להשאיר אותה בבית החולים, כי חשש שהיא תמות אם ישחרר אותה. היא שכבה במיטה, עיניה עצומות, לא אכלה ולא הגיבה לשום דבר. החזקתי אותה והאכלתי אותה חתיכה קטנה בכל פעם, מקווה שזה יגרום לשינוי.

כשבאתי למחרת, הדבר הראשון שראיתי היה האישה הזו, יושבת במיטה ועיניה פקוחות לגמרי. חייכתי אליה, היא חייכה בחזרה. לגמרי בדרך להחלמה.

לילה אחד כשחיכינו בבית החולים לאוטובוס שיחזיר אותנו למחנה שלנו, שני אנשים הגיעו רכובים על אופנוע כשהם מחזיקים ילד חסר הכרה ביניהם. הם השכיבו אותו לרגלינו ואמרו: "עשו מה שאתם יכולים בשבילו", ונסעו הלאה. הוא נראה כבן 10. הוא בקושי נשם. רצנו להביא רופא שהחדיר לילד אינפוזיה. החזקתי את הילד כשפתאום פקח את עיניו ונתן לי חיוך גדול – חי מאד. עוד נפגע ששרד".